מה למדתי משפת הילדוֹת שלי

עדן בת חמש וחצי מבקשת שאכין לה חביתה משתי 'ביצות', ארבל בת השלוש מצאה בחצר קן של 'נמלות' ושתיהן לא מעוניינות לשחק בגינה עם ה'תינוקים', שילכו לאימות שלהם, מה הם כבר מבינים? באמבטיה של הערב ארבל מספרת שהיא "מחפפת את השיער לבד", כשהן נכנסות למיטה עדן רוטנת ושואלת למה היא לא יכולה להישאר בסלון ולצפות בטלוויזיה "כמו את" ורגע לפני שאני יוצאת מחדרן הן מבקשות ממני "לכבות את החושך" כדי שיישאר להן קצת אור.

שיבושי מילים וצירופים של ילדים נוצרים במפגש שבין חוקי השפה לדמיון העשיר של הילדים. שיבושים אלו מצביעים בדרכם החיננית על מאפיינים שונים בחוקי הדקדוק של השפה העברית:

• הסיומת של צורות הריבוי בשמות תואר מציינת את המין הדקדוקי של השם Xוֹת לנקבה ו-Xיִם לזכר, אך בשמות עצם לא תמיד קיים קשר בין המין הדקדוקי לסיומת, ולכן צורת הריבוי של תינוק היא תינוקות ולא תינוקים ושל ביצה היא ביצים ולא ביצות.

• ומה בנוגע ל'אִמות' במקום 'אימהות'? זה אומנם נשמע לנו כמו שיבוש לשוני, אבל למעשה יש למילה אימא שתי צורות ריבוי, זוכרים למשל את 'אמות הקריאה'?

• ארבל 'מחפפת' את השיער לבדה ועדן דורשת "תסריקי אותי את!" ושתיהן מצרפות שורשי פעלים לבנייני השפה העברית כראות עיניהן.

• עדן מבקשת ממני לצפות בטלוויזיה בלילה "כמו את" וארבלי בוכה בגינה "בגלל הוא" ומצביעה על ילד אחר שתפס לה את הנדנדה. אנחנו כבר רגילים לחבר מילות יחס לנטייה, אבל הילדות והילדים עוד מתרגלים ומתנסים ולפעמים גם יוצא להם חיבורים קצת משונים כמו "אני גדולה מִמֶךָ" או "אני הולכת אַחֲרֶיךְ".

לעדן ולארבל יש אימא עורכת לשונית שמנדנדת ומנסה בכל זאת לתקן ולהסביר על השימוש הנכון בצורות ובצירופים השונים בשפה שלנו. אבל ברור לי שיום אחד הן יגדלו, ואני עוד אתגעגע לשיבושי המילים שילכו וייעלמו ויתחלפו בסלנג של "הצעירים" שבטח אשנא, או אולי גם שם אמצא איזה קסם.

כתבות נוספות

טלפון נייד


דואר אלקטרוני


אזור פעילות


תל אביב והמרכז